בפניי ערר שהגישה המדינה על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת הניג) מיום 9.5.2005 ב-
ב"ש 1918/05
, לפיה שוחרר המשיב בתנאים למעצר-בית מלא במוסד "יחד לאור".
במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים בבית-משפט שלום, הוגש כתב-אישום ב-
ת.פ. 2991/05
, בעבירות של ניסיון לתקיפה, איומים והחזקת סכין.
על-פי החלטת כב' השופטת הניג, שוחרר המשיב בתנאים למעצר-בית מלא במוסד "יחד לאור", בפיקוח צמוד ל-24 שעות.
לטענת באת-כוח העוררת, טעה בית-משפט כשהורה על שחרור המשיב, על-אף האמור בתסקיר מיום 9.5.2005:
"נראה כי גם פסיכיאטר התרשם מרוגזנות וסף גירוי נמוך, הערכה אשר מחזקת הקושי שלנו לצפות הסתגלותו של איתמר לתנאי המסגרת אליה ביקש להשתחרר". עוד טעה בית-המשפט כשלא נתן משקל ראוי להערכת הפסיכיאטר, ממנה עולים רוגזנות וסף גירוי נמוך אצל המשיב.
עוד מציינת באת-כוח העוררת, כי מוסד הגמילה אליו שוחרר המשיב נמצא ביפו, בני משפחתו, לרבות המתלוננת, מתגוררים בתל-אביב - רמת-גן. הימלטותו של המשיב עלולה להוות סכנה ממשית, מוחשית וקריטית למתלוננת ולאחרים.
באת-כוח העוררת צירפה לערר שני תיקים פליליים שהוגשו בבית-משפט שלום ראשון-לציון. האחד -
ת.פ. 2316/05
, קבוע ליום 23.6.2005, ובו מיוחסים למשיב שלושה אישומים של החזקת סכין, שני אישומים של הפרת הוראה חוקית;
ת.פ. 2072/05
כנגד המשיב, הקבוע לתסקיר מעצר אצל סגנית-הנשיא כב' השופטת ברודי, שם מיוחסות למשיב עבירות של היזק במזיד ואיומים ברצח כנגד אימו. כל העבירות, לרבות נשוא הערר שבפניי, בוצעו בתוך תקופה של חודשיים.
בא-כוח המשיב מתנגד לשינוי ההחלטה. מדובר בבחור בן 19, עם בעיות נפשיות, בעיות סמים. יש לעזור לו ולא, לעוצרו עם עבריינים פליליים, במצבו.
הפיקוח עליו הורתה כב' השופטת קמא בן 24 שעות. למשיב דוד המוכן לסייע, לרבות תשלום בעבור גמילה, לרבות טיפול פסיכולוג.
בא-כוח המשיב מסכים כי תיבחן אפשרות שחרורו של המשיב בתנאים למוסד גמילה המטפל בתחלואה כפולה "משמר לחיים", כפי שציינה באת-כוח העוררת ב
עמ' 3 לפרטיכל, אך בקשת בא-כוח המשיב, כי בחינה זו תיעשה תוך שהמשיב משוחרר בתנאים מגבילים במוסד "יחד לאור".
לגופו של עניין דין הערר להתקבל.
עיינתי בתיק החקירה, ובחקירת המשיב בפני איש מרות ביום 13.4.2005, אומר המשיב בזו הלשון:
"התעצבנתי, יצאתי מהרכב עם סכין קפיצית נפתחת, היה לי באוטו, החזקתי אותה ביד... ורדפתי אחריה עם הסכין... אם אורטל לא בורחת רסמי אני שם לה אותו, מביא לה דקירה, אני גם ככה הייתי עצבני כל היום והיא עיצבנה אותי יותר.
ש. אז היית דוקר אותה?
ת. כן הייתי דוקר אותה. אני רוצה שתרשום שאני את כל המשפחה הזאת רוצח אותם, הורג אותם, מעלים אותן לחולון לבית-קברות, ככה שילמדו לקח כולם. רבים איתי? אני מעלים את כולם...
ש. אתה אדם עצבני?
ת. כן, אני צריך כדורי הרגעה. לא לוקח. אני שונא רופאים...
ש. אבל אתה מאיים על כולם שתרצח אותם?
ת. אם אני יושב דקה בבית-סוהר על התלונה הזאת שאתה חוקר אותי, תוך שבוע אני מעלים אותם. מי שהתלונן נגדי אני מעלים אותו. אני אומר לך בפירוש, אני מעלים אותם. אני אמצא אותם מתחת לבית, מחכה להם, בא אליהם, לוקח אותה איתי ושוחט אותם. את כל המשפחה אני שוחט כולם, אני מעלים כולם, עושה מה אני רוצה. כולם אני מעלים, רוצח, גומר על כולם...
נכון הכל אמת. אני מדבר הכל דוגרי. זה הכל אמת בפנים. אני אשחט את כולם אחד אחד וגם מי שהתלונן נגדי אני את כולם גומר."